הגדלת כושר הייצור חיונית לחברות יצרניות, ומאפשרת להן לעמוד בביקוש ביעילות ללא הנטל של עלויות ציוד נוספות. קיבולת הייצור מתייחסת לתפוקה המקסימלית שניתן להשיג עם משאבים ספציפיים, וכדי לייעל אותה, חברות חייבות לזהות תחילה את האילוצים המסווגים תחת "ששת ההפסדים הגדולים", כגון זמינות, ביצועים והפסדי איכות. חישוב הקיבולת הוא פשוט, תוך שימוש בנוסחאות המתחשבות בקיבולת שעת מכונה וקצבי תפוקה עבור מוצרים שונים. חברות יכולות לאמץ אסטרטגיות קצרות טווח כמו מיקסום הציוד הנוכחי ומיקור חוץ, לצד אסטרטגיות ארוכות טווח כמו שיפור ניצול הציוד והשקעה במכונות חדשות. גורמים המשפיעים על יכולת הייצור כוללים כישורי כוח אדם, אמינות שרשרת האספקה, ניצול מכונות וזרימת ייצור. מדדי מפתח כמו יעילות ציוד כללית (OEE) ושיעורי ניצול משמשים לאיתור אזורים הבשלים לשיפור. כדי להגביר את הקיבולת ביעילות, חברות צריכות לשאוף לצמצם את זמני ההשבתה, להאריך את שעות העובדים, להעריך את יכולות הספקים, לחדד תהליכים פנימיים ולמנף פלטפורמות של נתוני מכונות לתובנות בזמן אמת. מקרי מקרים ממחישים כיצד גישות מונעות נתונים יכולות לפתוח כושר ייצור משמעותי מבלי להיגרם בעלויות נוספות. OEE, מדד מרכזי בייצור רזה, מודד את אחוז זמן הייצור המתוכנן שהוא פרודוקטיבי; קווים רבים פועלים ב-60% פרודוקטיביות בלבד, וחושפים פוטנציאל שיפור משמעותי. ציון OEE מושלם הוא 100%, כאשר 85% נחשבים ברמה עולמית, בעוד ש-60% מצביעים על מקום לצמיחה. OEE מחושב כ-OEE = (ספירה טובה × זמן מחזור אידאלי) / זמן ייצור מתוכנן, בחלוקה לאובדן זמינות, אובדן ביצועים ואובדן איכות. על ידי מעקב אחר OEE, היצרנים יכולים להשוות מול תקני התעשייה ולפקח על התקדמות הפחתת הפסולת. מדדים בזמן אמת כמו יעד, בפועל, יעילות וזמן השבתה מספקים תובנות מעשיות לעובדי רצפת המפעל. כדי לשפר את ה-OEE, חברות יכולות להשתמש בכלים כמו Vorne XL לניטור ייצור ולגשת למשאבים בחינם כדי להגביר את הפרודוקטיביות.
